בפרשה מספר נושאים מרכזיים
מחצית השקל , הכיור , שמן המשחה , קטורת הסמים , מינוי עושי מלאכת המשכן , השבת , לוחות הברית , חטא העגל , תחינות משה בפני הקב"ה ,  לוחות שניים וירידת משה מההר
 
לקראת השבת מצורפים שלושה סיפורים קצרים לשלב בדברי התורה בבית או בכל מקום אחר  (נעשה מאמץ להביא סיפורים על מנת שתהיה אפשרות לגוון ולהתאים את הסיפור לפי הצורך החינוכי במשפחה או בכיתה)
מומלץ לספר את הסיפורים עם המסר מוכן מראש ולהרחיב ולהתאים לצורך של הילדים במשפחה. 
שבוע טוב ושבת שלום



סיפור א' לשולחן שבת
"ונתנו איש כפר נפשו... מחצית השקל תרומה לה'" 
בעל הטורים מפרש כי בגימטריה שקל=נפש וזה שנאמר: "צדקה תציל ממות". 
הגמרא במסכת שבת מספרת:
בתו של ר' עקיבא, הייתה צריכה למות ביום חופתה ע"י נחש ור' עקיבא ידע על כך. וביום שנכנסה לחופה, לאחר סעודת החתונה , סידרה היא את שערה והוציאה מראשה סיכה ותקעה אותה בסדק צר שבקיר כדי שלא תאבד לה והלכה לישון
למחרת בבוקר , ר' עקיבא שהיה מלא בחששות ממותה הצפוי של בתו , הגיע לראות מה עלה בגורלה. והנה , בתו חיה. נכנס ר' עקיבא לחדרה ובתו הוציאה את הסיכה מהקיר וראתה נחש מסוכן שרבץ בתוך הקיר והסיכה הייתה נעוצה בראשו
ביקש ר' עקיבא מבתו לדעת בזכות מה ניצלה היא ממות
וענתה לו כי בא עני בשעת החתונה ואף אחד לא שמע לקריאתו מהרעש שהיה באולם השמחות. כשהיא בלבד הבחינה בו, עזבה הכל, יצאה אליו עם מנת האוכל שהכינו עבורה והייתה מונחת לפניה...
הנהן בראשו רבי עקיבא: אכן, "צדקה תציל ממות".
  
סיפור ב' לשולחן שבת
 מדוע אומר משה רבנו להקב"ה: "מחני נא מספרך אשר כתבת", במה זה יפתור את הבעיה? האם בני ישראל לא יחטאו עוד?!... 
"אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"
פסוק זה פירש המגיד מדובנא על ידי משל: 
לשר גדול היה קרוב משפחה אשר היה גונב תמיד מאוצרות המלך. 
בכל פעם שנתפס בגנבתו, השתדל בעבורו השר ולימד עליו זכות, עד שיצא הגנב ללא עונש. פעם אחת גנב האיש סכום גדול מאד מאוצר המלך. 
לא ידע השר כיצד ללמד זכות על קרובו, שהרי הפעם סכום הגנבה כה גדול. 
אדוני המלך - אמר השר – מבקש אני כי תעביר אותי ממשרתי הרמה. מדוע? התפלא המלך. 
קרובי זה – אמר השר – סומך עלי כי בכל פעם אדבר טוב בעדו, משום כך אינו מפסיק לגנוב מאוצר המלך, אולם אם אעזוב אני את משרתי הרמה, לא יהיה מי שילמד עליו זכות, או אז יפסיק קרוב משפחתי זה ממעשיו הרעים.
כך הוא גם הנמשל:
משה רבנו אומר להקב"ה: "מחני נא מספרך אשר כתבת", וממילא לא יחטאו עוד בני ישראל, שכן לא יסמכו עוד על השתדלותי בעבורם.
 (מעובד מאתר dvar-tora.com )
 
סיפור ג' לשולחן שבת
בין סממני הקטורת הייתה גם החלבנה שריחה היה רע אך ממנה למדו חז"ל שחייבים לחבר את פושעי ישראל יחד עם כל הציבור . כל יהודי הוא מבניו של הקב"ה ואין אנו מסוגלים לראות קדימה ואיננו יודעים מה יהיו תולדותיו בעתיד . לכל יהודי יש מקום בעולם וגם מי שנראה פגום , לעיתים הוא היחיד שיכול לעשות את העבודה המתאימה במקום מסויים.
לפני שנים רבות, בעיירה קטנה אי שם ברחבי הודו הרחוקה, חי שואב מים זקן. מידי יום הוא נשא על כתפיו השחוחות את מוט העץ המגושם והכבד. משני צידיו, נתלו שני כדי חרס גדולים. הכד הימני, היה שלם ותקין, מעולם הוא לא דלף. לעומתו, הכד השני, היה סדוק לכל אורכו. תמיד, כשנשא האיש את הכדים מן הבאר עד לפתח בית האדון - נשפכה חצי מתכולת כד החרס הסדוק החוצה, והלכה לאיבוד. כך, במשך שנתיים תמימות, שואב המים עשה את תפקידו בנאמנות. בכל פעם הוא הגיע אל היעד עם כד וחצי מים. הכד השלם, היה גאה מאוד בעצמו. מנגד, הכד הסדוק היה עצוב ומדוכא. לא פעם עמיתו פגע בו, עת כשהזכיר את עליונותו כלפיו. ביום מן הימים, תשש כוח הסבל של הכד הסדוק. יותר הוא לא יכול היה לספוג את עלבונו, ולהבליג. מיד לאחר שאיבת המים, הוא פנה אל השואב ואמר לו בקול נוגה: "אני מוכרח להביע את התנצלותי בפניך." "למה, קרה משהו?" שאל אותו האיש בדאגה. "אני מתבייש על שאינני מסוגל להחזיק את כמות המים שאתה ממלא בתוכי, כמנהגך מידי יום. הסדק שבי, גורם לדליפה מיותרת. בעטיי, מאמציך הלא פשוטים לספק מים לבית אדונך גובלים בחסר, בגלל המום שקיים בי. לו הייתי שלם, כמו עמיתי, היית מביא לאדונך כמות גדולה יותר. ככה היית משתכר למחייתך, מעט יותר", כך שפך הכד הנחיתי את רגשותיו הטעונים. כאבו, נגע ללב מוכר המים. הוא אמר לו ברכות ובחמלה: "כאשר נגיע בקרוב, לאחוזת האדון, התבונן בבקשה בפרחים המרהיבים שמקשטים את פתח הכניסה אליה." והנה, ברגע שדרכו רגלי האיש על שביל הכניסה לחווילה המפוארת - היה ניתן להבחין בערוגות פרחים יפים. עם זאת, המראה המלבב והמשובב לא הצליח לרומם את מצב רוחו של הכד המדוכדך. כשעלה שואב המים במדרגות בדרכו אל דלת הכניסה, שוב חזרה על עצמה המציאות הקודרת כמו מימים ימימה. הכד הסדוק נוכח כי מחצית מכמות המים שהייתה בו, הלכה לאבדון. אז, ברגעים לא פשוטים אלו, עודד אותו שואב המים במילים הבאות. "האם שמת לב", הוא שאל, "שכל הפרחים המקסימים האלו שראית, צומחים רק בקצהו האחד של השביל? זהו בעצם, הצד שלך. הרי אדם המתעסק כמוני במלאכה מורכבת כזאת של שאיבת מים יחזיק ברשותו כד בלתי תקין! אם ככה, מדוע החזקתי אותך? התשובה לכך היא פשוטה. תמיד ידעתי, כי הסדק קיים בך. לשם כך חיפשתי לנצל את העניין בשביל מטרה נעלה. באותו צד שתלתי זרעים של פרחי נוי, וככה ניצלתי את אותם מים שדלפו ממך בעבור השקייתם. עם הזמן, הם יצאו מן הקרקע ולבלבו בחן, תודות לך. שנתיים ימים אני קוטף מהם כדי להניח אותם בתוך האגרטל שניצב על שולחן האדון. באי הטרקלין עומדים נפעמים מול הפרחים הנאים, ומהללים אותם בכל פה. אלמלא היית סדוק, כמו שהינך עתה, לא היו פרחים אלו מקשטים את בית האדון, כמו גם, את פתח ביתו." כד החרס הקשיב לדבריו בשקיקה. האיש המשיך לשרטט את הקו המעשי, מוסר ההשכל, ברוב תבונה: "לכל אחד", אמר, "יש סדק שגורם לו תסכול ואכזבה. אף אחד, איננו מושלם. כל מה שנדרש מאיתנו זה לתעל את אותו חיסרון, לנצל את הפגם, ולעשות בו משהו מועיל.
לעיתים רבות, מתוך החולשה, נגלה את החוזק

שאלונים לפרשה - מומלץ להתאים את השאלון לרמת הילדים

הרשמה לקבלת גיליון הפעילות בתחילת כל שבוע