שלום להורים היקרים,
בפרשת עקב אנו זוכים לבשורות על שפע וברכה גדולה בארץ ישראל. אלא שהמצוות תלויות בקשר שלנו אל הקב"ה וכפי שמובא בפירוש רש"י על הפסוק "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן....וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית .." אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון, ישמור ה' לך הבטחתו. ומובא במדרש תנחומא : " .... יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת, וְיֵשׁ בָּהֶן קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת. וּמִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִצְוֹת קַלּוֹת שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מַשְׁגִּיחִין בָּהֶן אֶלָּא שֶׁמַּשְׁלִיכִין אוֹתָן תַּחַת עִקְבֵיהֶן, כְּלוֹמַר שֶׁהֵן קַלּוֹת, לְפִיכָךְ הָיָה דָּוִד מִתְיָרֵא מִיּוֹם הַדִּין וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵינִי מִתְיָרֵא מִן מִצְוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהֵן חֲמוּרוֹת. מִמָּה אֲנִי מִתְיָרֵא. מִן הַמִּצְוֹת הַקַּלּוֹת, שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל אַחַת מֵהֶן, אִם עָשִׂיתִי אִם לֹא עָשִׂיתִי, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה קַלָּה. וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כִּבְמִצְוָה חֲמוּרָה. לְכָךְ אָמַר, לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי.
ובהמשך מובא על שכרן של המצוות "...אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, שֶׁלֹּא תְּהֵא יוֹשֵׁב וְשׁוֹקֵל מִצְוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה וְרוֹאֶה אֵי זוֹ מִצְוָה שְׂכָרָהּ מְרֻבֶּה וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ..... כָּךְ לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה. שֶׁאִלּוּ גִּלָּה, נִמְצְאוּ הַמִּצְוֹת מִקְצָתָן קַיָּמוֹת וּמִקְצָתָן בְּטֵלוֹת. וְרַבִּי אֶחָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, טִלְטֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר עוֹשֶׂה מִצְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין מֻשְׁלָם. תַּנֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, שְׁתֵּי מִצְוֹת גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתַּן שְׂכָרָן, אַחַת קַלָּה שֶׁבְּקָלוֹת, וְאַחַת חֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת. וְאֵלּוּ הֵן. קַלָּה שֶׁבְּקָלוֹת, שִׁלּוּחַ הַקֵּן, וְשָׁם כְּתִיב: וְהֶאֱרַכְתָּ יָמִים (דברים כב, ז). וַחֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת, כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁבּוֹ כְּתִיב: לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ (שם ה, טז), הֲרֵי הֵן שָׁוִין בְּמַתַּן שְׂכָרָן מֵעוֹלָם הַזֶּה..."
ראוי לחדד לילדים את שני המדרשים כהקדמה לספורים ולדברי התורה בשולחן שבת.
בהמשך הפרשה , נותן משה רבינו שיעור ליהודים בעלי הספקות כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם .... אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם?" על הביטחון בה' ובברית וההבטחה לאבות ששמרה ושומרת עלינו מעל 3500 שנים והניסים הרבים מהירידה למצרים בשבעים נפש , ניסי קריעת ים סוף וועוד....
בהמשך מזכיר משה רבנו את הסכנה על גבהות הלב , את חטא העגל ושבירת הלוחות , חטא המרגלים, תאוות הבשר חטא קרח ועדתו ועוד..
לקראת סוף הפרשה מובאת פרשת "והיה אם שמוע..." ושמירת הברית עם הקב"ה.
לקראת השבת מצורפים שבעה סיפורים. מומלץ להכין את המסר בהתאם לצורך במשפחה ובין החברים.
שבוע טוב ושבת שלום



סיפור א' לשולחן שבת
מובא בפירוש רש"י על הפסוק "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן....וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית .." אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון, ישמור ה' לך הבטחתו. לימדונו חז"ל שאין לזלזל במצוות הפשוטות "ואי אתה יודע מתן שכרן של מצוות"...
מובא במסכת עבודה זרה יח א: "עוונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסובין לו ליום הדין". 
ובמדרש תנחומא פרשת עקב סימן א בפתיחת הפרשה , אומר דוד המלך "לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי" (תהילים מט ו).
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת, וְיֵשׁ בָּהֶן קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת. וּמִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִצְוֹת קַלּוֹת שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מַשְׁגִּיחִין בָּהֶן אֶלָּא שֶׁמַּשְׁלִיכִין אוֹתָן תַּחַת עִקְבֵיהֶן, כְּלוֹמַר שֶׁהֵן קַלּוֹת, לְפִיכָךְ הָיָה דָּוִד מִתְיָרֵא מִיּוֹם הַדִּין וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵינִי מִתְיָרֵא מִן מִצְוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהֵן חֲמוּרוֹת. מִמָּה אֲנִי מִתְיָרֵא. מִן הַמִּצְוֹת הַקַּלּוֹת, שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל אַחַת מֵהֶן, אִם עָשִׂיתִי אִם לֹא עָשִׂיתִי, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה קַלָּה. וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כִּבְמִצְוָה חֲמוּרָה.
משל שסיפר הרב פינחס קזיוף שליט"א:
לאחד בשם יוסי שלא הצליח בעבודתו והגיע לפת לחם. הציעו לו לשנות מקום מגורים שכל המשנה מקום משנה מזל. החליט ה"לא יוצלח" לשים פעמיו לעיר היהלומים שבה חיים כל העשירים ליד מכרות היהלומים. מכיוון שלא היה לו במה לנסוע החל ללכת ברגל, לקראת לילה כשהוא רעב וצמא ראה נקודת אור מרחוק וגמר בליבו ששם ילון את הלילה.
משהגיע למקום התברר לו שאין זה בית כפי שחשב אלא האבנים נוצצות מאור הלבנה. בלית ברירה נשכב לישון, אסף מן האבנים עם שחר, מילא את שקו ושם פעמיו לעיר הגדולה.
כובד המשא, הרעב והצמא עשו את שלהם והוא החליט להשליך חלק מהאבנים וכך הלך וזרק ובשערי העיר עש שהשק היה ריק מתוכן. הוא ניגש למסעדה בעיר וסעד כטוב ליבו כאחד מעשירי העיר.
משנדרש יוסי לשלם השיב כי אין בכיסו ולו שקל בודד, בעל המקום התעצבן ודחף אותו מהמסעדה אל פתח הדלת. תוך כדי נפילה נפלה מן השק אבן קטנה שהייתה דבוקה בדופנו, בעל המקום הרימה התבונן באבן ומיד הוציא מכיסו 5000 ₪ נתן ליוסי וביקשו להסתלק מן המקום.
יוסי,  בראותו את הכסף התעלף ובעל המסעדה הבין שכנראה הלה בא לעסקים והסכום הזעום שהציע בעבור האבן הוא שגרם לכך, התנצל והציע 50,000 ₪.
יוסי צעק וחבט את ראשו בקיר וכמעט ואיבד את הכרתו. בעל המסעדה לא התאפק וצעק: "טיפש שכמותך! לפני רגע לא יכולת לשלם עבור מנה במסעדה שלי וכעת שמציעים לך שכר תמורת  אתה חובט את ראשך בקיר?!"
השיב יוסי: "אני באמת טיפש שק מלא אבנים כאלו היה לי והשלכתי את כולן בזו אחר זו"... 
כן הוא הנמשל:
בעולם הזה אין אנו יודעים מהו השכר שנקבל בעבור כל מצווה ומצווה וכשנגיע לעולם הבא לאחר 120 שנה, נגלה מהו השכר שקיבלנו עבור מצוות פשוטות שדשנו בעקבנו. הבה לא נשליך מאחרי גבינו מצוות "פשוטות" שלא נצטרך אף אנו לחבוט את ראשנו בקיר... מעובד מאתר http://dvar-tora.co.il
 
סיפור ב' לשולחן שבת
עקב- לשמור את "זכות אבות" שיש לנו
"והיה עקב תשמעון .... ושמרתם ועשיתם אתם ושמר ה' .... ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"
מובא בשם המגיד מדובנא משל למה הדבר דומה שאצל הקב"ה כביכול "מופקדת" זכות אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב ולא כדאי "לבזבז" אותה שלא תכלה לגמרי...
זקן אחד חסך לבנו הצעיר סך גדול של אלף זהובים. מכיוון שהילד היה עדיין רך בשנים ביקש הזקן מסוחר אחד שיהיה אפוטרופוס על בנו ועל ממונו.
גידל הסוחר את הילד בביתו וכאשר הפך לבחור מצא לו הסוחר עבודה בחנותו שיהיה רושם את כל הסחורות הנכנסות והיוצאות והיה משתכר מעבודה זו למחייתו.
לימים נודע לבחור כי אצל הסוחר מופקדים אלף זהובים השייכים לו על כן פנה מטיבו וביקש שייתן לו את הכסף.
לשם מה לי לעבוד אצלך?! - אמר הבחור - והרי אני יכול לחיות בכבוד רב מן הכסף אשר שייך לי.
אם ברצונך לקבל את הכסף - השיב הסוחר - אני מוכן ומזומן לתתו לך אולם, לו לעצתי תשמע, אין הדבר כדאי לך כלל וכלל...
כי אם תפסיק את עבודתך ותחיה מהכסף השמור לך לא יעבור זמן רב והוא יכלה ולא יישאר ברשותך מאומה על כן המשך בעבודתך והתפרנס ממנה כאשר נהגת עד היום והכסף יהיה שמור לך אצלי בביטחון.
כן הוא גם הנמשל – אחד העקרונות החשובים לכל ילד לדעת שמה שיש לו אינו בהכרח פרי מאמציו אלא הוא נהנה מפרות עמלם של אבות אבותיו . ניתן כמובן לקשר גם לעולם הגשמי , שהילדים נהנים מפרי כפיהם של הוריהם עד שהוא מסוגלים לעמוד על רגליהם לבדם. מעובד מאתר http://dvar-tora.co.il
 
סיפור ג' לשולחן שבת
עקב- להתייחס לפרטים הקטנים
מובא במדרש רבה על תחילת הפרשה (פרשה ג, אות א:)
"אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל וְאֵימָתַי אַתְּ נוֹתֵן לָנוּ  שְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְווֹת שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים מִפֵּרוֹתֵיהֶן אַתֶּם אוֹכְלִים עַכְשָׁו, אֲבָל שְׂכָרָן בְּעֵקֶב אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בְּעִנְיָנֵנוּ (דברים ז, יב): וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן.."
רש"י מבאר כדרכו:
מצוות שאדם דש בעקביו – אין לזלזל במצוות הקלות שהם תחילן של העברות החמורות.
ומובא משל של המגיד מדובנה, על הפסוק באיכה א, ט: "טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ" על העבירות הקלות שהם ראש לכל העבירות. משל למה הדבר דומה?
היה אדם אחד שרצה לרכוש אריג יקיר מאוד. כל מטר עלה 1000 ₪  הוא הלך ורכש 4 מטר מהבד הזה.
אמר לו בעל החנות – "תשמע, אם אתה רוצה את האריג הזה, לאורך ימים ושנים - השקעת 4000 ₪, לך תשקיע עוד 100 ₪ אצל התופרת.
תבקש ממנה שבקצה של הבד, תעשה לך מכפלת, שתתפור אותו מכל הארבע כיוונים שלו.
מדוע? זה לא אריג טוב ומשובח?! – שאל הקונה בפליאה
"קנית אריח מהמשובחים ביותר! קבע המוכר. אבל אריג שהוא לא מקופל, והוא לא מסודר כמו שצריך, הוא יכול להתפורר לאורך זמן..."
"עזוב שטויות... אם זה אריג טוב, הוא יחזיק מעמד לאורך זמן" – הפטיר הלוקח ויצא.
חלפו להם כמה חודשים, בכל פעם שבני המשפחה יושבים לאכול מסביב לשולחן, הילד הקטן משתעמם, וכשהוא רואה חוט אחד בולט מהמפה, הוא מושך אותו להנאתו. בכל פעם רק חוט אחד....
חולפים להם כמה שבועות, ועוד חוט מוצא את דרכו בחוץ וכך הפכה המפה מחוררת ובלויה...
התרגז הקונה אך נזכר את דברי המוכר ולא היה לו אלא לקבל את הדין שעשה הא לעצמו.
כן הוא הנמשל:                  
אומר המגיד מדובנה – זה מה שאמר הנביא: "טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ" – גם בשוליים, יכול יצר הרע לתפוס אותך. דווקא בדברים הקטנים הוא יפיל אותך ואפילו אם מדובר בחוט קטן מבין אלפי חוטים השזורים בבד הגדול.
ובאה התורה ומזהירה "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" – תשים לב לפרטים הקטנים, שבהם התורה אומרת 'כאן מתחיל היצר הרע'. תחילתו של יצר הרע, היא דווקא 'בחוטים הקטנים' שהוא מושך החוצה, וככה הוא מפורר את המפה כולה.
 
 סיפור ד' לשולחן שבת
"והיה עקב תשמעון"
חז"ל מלמדים אותנו בגמרא(יומא פג): "מים ראשונים האכילו חזיר ומים אחרונים הרגו את הנפש" . זלזול במצווה פשוטה יכול להוביל לאיסור חמור
מסופר על בעל מסעדה בחו"ל שהיה בוחן את אורחיו מרגע שנכנסו למסעדה. והנה יום אחד הגיעו שני יהודים והתיישבו לאכול.
בסיום הסעודה נדרש האחד לשלם 100 שקלים ואילו חברו 150 שקלים. לשאלתם מדוע אין המחיר זהה הרי אכלנו אותו הדבר?!
השיב להם בעל המסעדה שהיקר היה אוכל כשר ואילו הזול היה בשר חזיר! "בשר חזיר? האכלתם אותי בשר חזיר?!" נזעק האיש.
השיב בעל המסעדה: "ראה! בכניסתך למסעדה לא נטלת ידיים ובשל כך הנחנו שהנך גוי וקיבלת חזיר. לעומת זאת,  חברך שנטל ידיים זיהינו כי יהודי הוא ועל כן הוגשה לו מנה מהדרין..."
נלמד מהסיפור שני דברים: זלזול במצווה פשוטה יכול להוביל לאיסור חמור, עבירה גוררת עבירה.
 
 סיפור ה' לשולחן שבת
ההבדל בין עשיר לעני בהשגחת ה' ,
כתוב בפרשה "ואמרת ... כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" . משה רבנו מזהירנו מפני הנפילה באשליה שההצלחה היא רק פרי עמלנו וחוכמתנו.
מובא סיפור על ר' חיים מוואלוזין שפעם אחת הגיע סוחר עצים עשיר גדול לפניו וסיפר לו כי כל ממונו נתון בסכנה.
"מהי הסכנה"? שאל רבי חיים. המשיך העשיר וסיפר:
אוניה גדולה מלאה עצים שלחתי למדינת פרוסיה אולם השלטונות אינם מתירים לי להכניס את הסחורה לתוך המדינה ומאיימים עלי כי אם לא תפליג האוניה על עקבותיה ותחזור - יטביעוה!
אל דאגה - הרגיע רבי חיים - עוד תראה ישועת ה' כהרף עין!
באותו יום האמיר מאוד מחיר העצים ובו בזמן התירו השלטונות פרוסיה לאניית הסוחר להיכנס לגבולם.
הגיע העשיר לרבי חיים והוא מלא שמחה. רבי - קרא העשיר – "היום רואה אני את ההשגחה משמים! שהרי אם שלטונות פרוסיה לא היו מעכבים אותי הייתי מקבל את מחיר העץ הישן העיכוב היה לטובה והוא אשר גרם שאמכור את העצים במחיר העץ החדש וכך הרווחתי פי כמה".
רואה אתה - נאנח רבי חיים - זה ההבדל בין עשיר לעני:
העני רואה את השגחת הקב"ה עליו בכל יום ויום ואילו העשיר הבטוח שהוא זה אשר עשה את כל החיל אשר לו רואה בהשגחה רק אחת לכמה שנים...
מעובד מאתר http://dvar-tora.co.il
 
סיפור ו' לשולחן שבת
יסורים מכפרים ויש לקבלם באהבה. כתוב בפרשה  "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מיסרך"
הקב"ה מייסר אותנו כאבא המייסר את בנו ולא פעם אנו מנסים לחמוק מהייסורים באמתלות שונות וכשזה מצליח אנו מאושרים אך לא יודעים מה צופן העתיד לבא... לא פעם הייסורים מכפרים לנו על משהו יותר חמור, ואנחנו מנסים להתחכם...
מובא סיפור מאגדות שלמה המלך:
פעם ביקש אחד היועצים של שלמה ללמוד את שיחת החיות. לאחר שהפציר בשלמה ולמרות אזהרותיו של שלמה שלא כדאי לו להבין את שפתם... לימדו שלמה את שיחת הציפורים.
כשהוא בקי בשפת הציפורים, הנה הוא שומע 2 ציפורים צוחקות, אחת אומרת לחברתה: "תראי איזה מסכן, מחר יישרף לו הבית"...
הוא הבין שמדובר עליו, מה עשה?
רץ מהר ומכר את הבית. ואכן לאחר שקיבל את הכסף נשרף הבית כליל...
אז חשב לעצמו: "כמה טוב שהתעקשתי ללמוד את שפת החיות... הנה הצלתי את ביתי..."
למחרת שוב שמע את שתי הציפורים מתלחששות: "מחר תמות הפרה של פלוני!". מאחר שמדובר עליו רץ מהר ומכר את הפרה.
ותכף לאחר ששלשל את הכסף לידו התפגרה הפרה ומתה... כשחיוך ניצחון על פניו שב לביתו...
למחרת שמע אותם אומרות- "כמה מסכן זה שצריך למות מן העולם". באותו הרגע רץ בבהלה אל שלמה המלך וסיפר את כל הקורות אותו.
אמר לו החכם מכל אדם: ה' רצה לפגוע ברכושך ולא נתת. רצה לפגוע במקור הכנסתך ולא נתת, ועכשיו מה אעשה לך?!...
אין לדעת על מה הייסורים מכפרים, לכן יש לקבלם באהבה...
מעובד מאתר http://dvar-tora.co.il
 
 סיפור ז' לשולחן שבת
"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך"
הגמרא במסכת עבודה זרה י"א מספרת סיפור על אונקלוס הגר:
אונקלוס, בן אחותו של מלך רומי אדריאנוס הרשע, החליט להתגייר ולהיות יהודי.
החל אונקלוס הגר ללמוד תורה, ובמהרה נעשה חכם גדול ותרגם את התורה ללשון הארמית. את תרגום אונקלוס קוראים אנו עד היום, ובכל החומשים נדפס הוא לצד דברי התורה.
כשנודע לאדריאנוס כי בן אחותו התגייר כעס מאד... "כיצד זה יתכן שאחד מבני משפחתי מסתפח אל העם היהודי?!" – צעק הוא.
שלח אדריאנוס גדודי צבא לארץ ישראל לאסור את אחינו ולהביאו לפניו.
באו החיילים אל אונקלוס ונתקבלו בסבר פנים יפות.
החל אונקלוס מסביר לחיילים את דברי התורה, עד שהללו הכריזו: "טובים הם דברי התורה, גם אנו רוצים להיות יהודים!" התגיירו ולא שבו אל המלך.
נודע הדבר למלך וכעסו גבר. שלח גדוד חיילים נוסף, אך בטרם יצאו הללו לדרך, הורה להם שלא לשוחח עם אונקלוס בדברי תורה ואף לא להקשיב לדבריו. כל שעליהם לעשות לאסור את בן אחותו ולהביאו לרומא.
הגיעו החיילים אל אונקלוס, אסרוהו והלכו עמו לרומא.
בדרך פנה אליהם אונקלוס ואמר: "אשאל אני אתכם שאלה: כאשר שר חשוב יוצא לדרכו בלילה, נלווה אליו שר פחות חשוב ממנו ומאיר לו את דרכו באבוקה. ואילו השר החשוב כשנלווה הוא אל שר חשוב מאוד, הוא השר החשוב מאיר לו את הדרך. וכשיוצא המלך לדרך מאיר לו השר החשוב מאוד את דרכו.ועתה, תמה אני: האם גם המלך מאיר למישהו את דרכו בלילה?
"לא!" - השיבו החיילים
ואם כך: המשיך אונקלוס "ראו כמה חביב עם ישראל בעיני הקדוש ברוך הוא. כשהלכו בני ישראל במדבר, בצאתם ממצרים, הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא מלך מלכי המלכים האיר להם את דרכם בעמוד אש!"
התלהבו החיילים ואמרו "גם אנחנו רוצים להיות יהודים!". ומיד התגיירו ולא שבו אל המלך.
עד מהרה הגיע הדבר לאזני המלך וחמתו בערה בו. חיש שלח גדוד חיילים נוסף אל אונקלוס. את החיילים הללו הזהיר אזהרה חמורה לבל יעזו לדבר ולו רק מילה אחת עם אונקלוס. עליהם לאסרו ולהביאו אל המלך.
הגיעו החיילים אל אונקלוס, ומבלי לומר מילה אסרוהו ויצאו לדרך. כשעמדו לצאת מפתח הבית, הניח ידו על המזוזה וחייך. למראה חיוכו לא הבליגו החיילים ושאלו: "מדוע מחייך אתה?"
השיב אונקלוס הגר: "השמעתם מימיכם דבר מופלא שכזה? בכל העולם נהוג שהמלך יושב בבית פנימה ועבדיו שומרים עליו מבחוץ. לא כן אצל מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא: עם ישראל, עבדיו, יושבים בבית פנימה. ובפתח בתיהם קובעים הם, על פי צווי ה', מזוזות. ועל ידי כך שומר המלך על העבדים מכל רע
"אם כך, גם אנחנו חפצים להיות יהודים!" - הגיבו החיילים הרומאים. מיד התגירו כולם ולא שבו אל המלך.
נוכח אדריאנוס שאין הוא מצליח לעולל כל רע לאונקלוס, ולא זו בלבד: כל החיילים ששולח הוא מתגיירים אף הם. החליט להניחו לנפשו ולא שלח עוד חיילים להביאו...
 

שאלונים לפרשה - מומלץ להתאים את השאלון לרמת הילדים

הרשמה לקבלת גיליון הפעילות בתחילת כל שבוע