הורים יקרים ,
לאחר שפרשת במדבר הסתיימה עם משמרת בני קהת לנשיאת כלי הקודש,  בפרשת נשא מספר נושאים מרכזיים המתחילים במשמרת בני גרשון ובני מררי , מפקד הלויים המשרתים בקודש,  קדושת המחנות , גוזל ונשבע לשקר, פרשת סוטה , פרשת הנזיר , ברכת כהנים , קורבנות הנשיאים לחנוכת המזבח , והתגלות ה' אל משה.
על פרשת סוטה לא הייתה התייחסות בדפים בגלל העדינות הדרושה בהתייחסות למסגרת משפחתית



סיפור א' לשולחן שבת
בפרשתנו מביאים נשיאי ישראל את נדבתם לחנוכת המזבח. ונשאלת השאלה מדוע היה צריך לפרט כל נשיא אם הביאו כל יום את אותו הקורבן?
על השאלה נענה במשל לעשיר מופלג שהיה טרוד תמיד בעסקיו המסועפים, אולם לעיסוק אחד היה לו תמיד פנאי. אם רק שמע שיש אי שם סוס מובחר בעל עבר מפואר, מוכן היה לנסוע לקצה העולם ולרכוש אותו.   מעולם לא חסך בממון ובמאמצים, הכול היה כדאי כדי להאדיר ולהגדיל את אוסף הסוסים שלו.   
ביום מהימים שמע האיש על יריד סוסים גדול המתקיים באחת הערים הרחוקות.  הוא שמע כי מדובר ביריד שבו מוצעים למכירה סוסים גזעיים במיוחד. הוא לא התמהמה, נטל שני סוסים משובחים ביותר,  האחד מזן מצרי והשני סוס הודי, רתם אותם אל מרכבתו ויצא לדרך.
כל עוד שלחה השמש החמימה את קרניה ורוח נעימה הרעידה קלות את רעמות הסוסים, שעטו הסוסים קדימה בהרמוניה מלאה והסבו לבעליהם מנה גדושה של נחת. אולם אך נעלמה השמש, נתכסתה בעננים ורוח חזקה החלה נושבת ומורידה גשמי זלעפות, החלו הסוסים להתמרד. זה פונה לימין, וזה לשמאל. לא ארכה השעה והעשיר מצא את עצמו שקוע עם צמד סוסיו היקרים בשלולית מים ובוץ. בחמת זעם נטל את שוטו והחלמכה על ימין ועל שמאל, אך לשווא. הסוסים לא הצליחו לחלץ את העגלה מהבוץ. לפתע הבחין באיש זקן, היושב על עגלת קרשים עלובה רתומה לשני סוסים דלים וכחושים שנושאים בקושי את  עצמם למרבית הפלא נשאו השניים את עגלת הקרשים בזריזות, כשהם מדשדשים קלות בבוץ וממהרים להחלץ ולהתקדם הלאה בקלילות. משתאה הביט האיש במחזה, ואז עמד וקרא: "עצור!" הזקןעצר וניגש לראות מה מבוקשו של האיש. סיפר לו העשיר על סרבנותם של סוסיו, על הבוץ ועל התקלות שבדרך. סוסיו הכחושים והדלים של הזקן נראו בעיניו שווים יותר מסוסיו העצלים והסרבנים. חייך הזקן ושאל: "מה מקורו של הסוס האפור?" "מהודו!" השיב האיש. "ומה מקורו של הסוס השחור?" "ממצרים!" באה התשובה. "עכשיו הכל ברור", אמר הזקן, "הסוסים שלך משובחים וטובים כל אחד כשלעצמו, אך שניהם יחד לא יצלחו למלאכה. סוסי שלי אחים הם, גדלו באותה אורווה ואכלו מאותו אבוס. וכך, כשאני מכה את האחד, מתגייס השני לעזרתו, למען לא יסבול אחיו. כך צולחים הם מסלולים ארוכים ומצליחים לצאת מביצות טובעניות. כל אחד מגייס את כל כוחותיו כדי למנוע סבל מיותר ממשנהו. לעומת זאת, סוסיך זרים זה לזה, אין האחד כואב את כאב זולתו. כך מוביל כל אחד לכיוון אחר ודואג רק לעצמו. חבר וידיד אמת עם לב רחב ועמוק, מסוגל לחוש היטב בצער חברו.
כך גם שבטי ישראל : יחד עם החלוקה לשבטים,  אנו שומרים את היחודיות של כל שבט אך יחד את האחדות שללא אחד מהשבטים לא ניתן לעבוד במשכן.
 
סיפור ב'+ג' לשולחן שבת
נשא- מה נשאר לך באמת?!
בפשט הפסוק "איש אשר ייתן לכהן לו יהיה" כלומר לכהן. ניתן לפרש : "לו יהיה"  דווקא למי שנתן ! כלומר , מה שנתת למצוות  בחייך זה מה שנשאר לך באמת...
נראה שני משלים על כך:
אמר רבי ישראל מאיר הכהן בעל "החפץ חיים"- משל לעני אחד שהחליט לנסוע למדינה רחוקה ולנסות שם את מזלו במסחר.
נסע אותו האיש למדינה רחוקה באפריקה.
במדינה זו החום היה כבד ומרעה לבהמות אין ומשום כך חלב יקר מאוד. החל העני לעסוק בסחר בחלב ועד מהרה הצליח מאוד והתעשר.  בכל זאת לא שב לביתו והמשיך במסחרו. לאחר כמה שנים קיבל מכתב מאשתו בו היא מבקשת ממנו כי ישוב הביתה.
חשב האיש בליבו: כדאי לי לקנות חלב בכל כספי וכאשר אבוא למקומי אמכור אותו וארוויח כסף רב.
אמר ועשה .  לפני שעלה לאנייה נגש אליו סוחר ביהלומים לבני משפחתו.
יהלומים - אמר סוחר החלב - אוכל לקנות בכל מקום... אני מעדיף לקנות עוד קצת חלב... לאחר שכנועים רבים קנה האיש קצת יהלומים במקצת כספו שנשאר לו...
כאשר הגיע לביתו נוכח לדעת לגודל אסונו כי כל החלב אשר ברשותו החמיץ ואינו שווה מאומה...
 
"האם לשם כך סבלתי והצטערתי כל השנים"?! צעקה אישתו במר נפשה.
עמד האיש בבושת פנים ולא ידע את נפשו מרב צער ובושה. הון שעמל עליו הרבה שנים ירד לתימיון בן לילה...
לפתע נזכר האיש במעט היהלומים שקנה טרם עלותו לאוניה. לקח האיש את היהלומים מכר אותם ובכסף התפרנסו הוא וביתו שנים רבות בכבוד. כמה הצטער הסוחר שלא קנה יותר יהלומים...
כן הוא גם הנמשל - סיים "החפץ חיים"
האדם יורד לעולם הזה כדי לעסוק במצוות והנה את רוב ימיו מבלה בצבירת רכוש.
רכוש זה לעתיד לבוא בעולם הבא לא שווה מאומה... כאשר בא האדם לפני בית דין של מעלה אומרים לו:
פרט את מעשיך! ואז עומד הוא בבושת פנים ואינו יודע מה להשיב...
לפתע נזכר האיש במעט מעות שנתן פעם לצדקה... ובמצוות ביקור חולים שעשה וכדומה. בעבורם מקבל שכרו בעולם הבא.
מה רב יהיה צערו על כך שלא ניצל  את כל זמנו לצבירת מצוות ומעשים טובים...
 
ומשל שני על הפסוק "איש אשר יתן לכהן לו יהיה"
מסופר על שר יהודי שכיהן בממשלתו של אחד ממלכי אומות העולם, הוא הצליח מאד בעסקיו והתעשר. הדבר עורר את קנאת שאר השרים והם הלכו והוציאו את דיבתו רעה אל המלך, עלילות שונות ומשונות העלילו עליו חבריו השרים, ובין השאר סיפרו כי  יודעים הם נכונה כי את כל עושרו עשה על חשבון קופת אוצר  בית המלוכה. בהכירו ביושרו ובהגינותו של השר היהודי, ידע המלך  כי אין שחר לשמועות הזדוניות האלו, ולא שעה לדברי הבלע וההשמצה. אולם לאחר שהשרים לא הרפו מן הדרישה לחקור את  ענין, לא נותרה למלך ברירה אלא להזמינו לחקירה בדבר רכושו הרב. כאשר התייצב השר היהודי לפני המלך, שאלו  המלך מהו השווי המדויק של כל רכושך? בתשובתו נקב השר סכום שהיה עשירית משווים האמיתי של נכסיו,המלך שידע כי סכום זה הוא  פחות בהרבה מן הסך האמיתי, כעס עליו מאד וציווה מיד להחרים את כל רכושו. משהובא כל הרכוש אל בית המלך הוכח בעליל כי  השר שיקר במצח נחושה,  כאן לא יכול המלך לסלוח לו והשליכו לכלא על מנת להעמידו לדין.
כשהתקרב יום המשפט ציווה מלך להביא את השר לפניו ושאלו: כיצד העיז לשקר בדבר שהמציאות היא כה ברורה? ניצל היהודי את ההזדמנות שניתנה לו להבהיר את דבריו  ואמר: כל מה שאמרתי הוא האמת לאמיתה, וכך הוא פשרם של דברים, רגיל אני לרשום בפנקס מיוחד את סכומי הכסף שאני מפריש לצדקה, כאשר נשאלתי מהו ערכו של רכושי? נקבתי בסכום הרשום בפנקס הצדקה, שכן זהו רכושי האמיתי הגנוז באוצרות שמים, ואין לשום  אדם אפשרות לקחת את זה ממני, שאר רכושי, המשיך השר היהודי ואמר אינו רכושי האמיתי, הואיל ואין כל ערובה לכך שישאר בידי, והראיה היא, אדוני המלך יודע היטב מה אירע לרכושי המדומה שבין רגע הוחרם וניטל ממני.
מיד ציווה המלך להביא לפניו את פנקס הצדקה של השר אחרי שראה שדבריו נכונים החזיר לו את רכושו בשמחה רבה  והשיבו אל כנו.
  
 סיפור ד' לשולחן שבת
נשא- לא ליפול ברשת היצר הרע לאחר מתן תורה
לאחר ההתעלות של מתן תורה בחג השבועות נדרשת זהירות שלא ליפול ברשת שטווה לנו היצר הרע. צריך לקחת את ההתעלות הזו ולהמשיך איתה קדימה . צריכים להיזהר שלא לעשות שוב עגל, כמו שהיה במתן- תורה״...
עלינו לדעת שמעשה העגל לא היה מאורע חד פעמי ואין סיבה שזה לא יחזור על עצמו, אלא כך דרכה של ההנהגה העליונה: מיד לאחר התעלות והתרוממות, מערימים ניסיונות קשים עלינו, וצפויה סכנה רוחנית אמיתית שיכולה למחוק את כל ההתעלות, אם לא חלילה גרוע מכך.
משל למה הדבר דומה:
היה פעם תייר שהבחין בדייג עומד עם מסננת וממתין לתפוס דגים על שפת הנהר.
התייר התפלא ושאל את הדייג: ״נראה לך שתתפוס עם זה משהו?!״  ״בודאי״ השיב לו הדייג, ״לאחר מחקר שעשיתי אני יכול לתפוס והרבה...״.
״איך?! תגלה לי״ התחנן התייר.
הדייג הסביר לאיש שיחו כי עליו להבין כי שנים של מחקר עלו הרבה כסף ותמורת 1000 ₪ הוא יגלה לו.
התייר חשב שזה סכום עצום אך סקרנותו גברה והוא שילם.
הדייג גילה לו שלדגים זיכרון קצר ושיש ברשותו שעון שמצלצל כל רבע שעה הדגים מסתקרנים עולים למעלה והוא תופס אותם עם המסננת...
התייר היה המום מהרעיון ואמר: ״למה אתה לא מפרסם את זה?!״
הדייג השיב: ״אני מעדיף את הרווחים לשמור לעצמי...״.
התייר ההמום שאל בסקרנות: ״נו וכמה תפסת עד עכשיו?״
השיב הדייג: ״אתה השלישי היום״...
בואו לא ניפול לרשת שטווה לנו היצר ועם התנופה שהעניק לנו הבורא נצעד קדימה בגאון...
 
סיפור ה' לשולחן שבת מסכת נדרים ט:
אמר (רבי) שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו בני כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה
 

שאלונים לפרשה - מומלץ להתאים את השאלון לרמת הילדים

הרשמה לקבלת גיליון הפעילות בתחילת כל שבוע