הרשמה לקבלת גיליון הפעילות בתחילת כל שבוע
x
סיפור א' לשולחן שבת
בפרשת אמור נקרא את פרשת המועדות וביניהם ראש השנה ויום הכיפורים.
בראש השנה , היהודים מתפללים להיכתב בספר הפרנסה בין היתר לשפע מן השמים ולהיחתם ביום הכיפורים.
משל ליהודי ששהה פעם מחוץ לעיר מגוריו ואזלו כל כספו ומזונו, ימים אחדים עברו על האיש מבלי שבאו אל פיו מאכל ומשקה, עד אשר נקלע לעיירה יהודית, בכניסה לעיירה פגש אחד מבני המקום ושאלו האם יש בעיירתכם יהודי מכניס אורחים שיואיל לארחני בביתו? השיב הנשאל בחיוב, בהצביעו לעבר אחד הבתים, צעד האורח לעבר המקום שעליו החווה האיש, אך כיוון שבאותו מקום היו שני בתים דומים, טעה האיש ונכנס לבית הסמוך שלא היה אלא ביתו של קמצן העיירה. כשנכנס האורח אל הבית, נשאל על ידי בעל הבית לסיבת בואו, זה ימים אחדים מטלטל אני בדרכים וכל מזון או משקה לא באו אל פי, סיפר האורח, אנא תן לי דבר מאכל להשקיט את רעבוני, עיניו של בעל הבית נפערו בתמיהה לשמע משאלתו המוזרה של האיש, וכי בחינם אין כסף אתן לך מזון? שאל בקול קשה, אם תסכים לעשות בעבורי עבודה כלשהי, תקבל מנת אוכל בתמורה לעבודה, הנה בוא בעקבותי והוא הוביל את האיש אל חצר הבית שם מונח היה בול עץ גדול, אם תנסר את בול העץ לגזרי עץ קטנים, אתן לך מזון, לא היתה לו ברירה לאורח המסכן, ובשארית כוחותיו נטל לידיו את המשור והחל בעבודה המפרכת, וכשכילה את עבודתו, פנה אל בעל הבית וביקשו לקיים את הבטחתו ולהעניק לו מזון, יצא בעל הבית אל החצר, וכשנוכח שהעבודה בוצעה כראוי, ניגש אל האורח אחז בחיבה בזרועו ואמר לו: רואה אתה את הבית הזה והוא הצביע על בית שכנו, הבית שעליו גם הורה האיש שפגש האורח בבואו לעיירה, היכנס נא לבית זה ושם יתנו לך ארוחה משובחת תמורת עבודתך, עשה האיש כדבריו פנה אל הבית הסמוך, ונתקבל שם בסבר פנים יפות, בעל הבית ערך לפניו את השולחן והגיש לו מטעמים ומעדנים לרוב, האורח הרעב והיגע אכל בשמחה את המזון המשובח, וכשכילה את סעודתו פנה ואמר לבעל הבית, בעבור סעודה דשנה שכזאת כדאית היתה העבודה שעשיתי, על איזו עבודה אתה סח? התפלא בעל הבית, כשסיפר לו האורח את כל המעשה, נתחייך בעל הבית ואמר: דע לך שהאוכל שאכלת על שולחני, הינו מתנת חינם, ואילו את העבודה עשית לא למעני אלא למען אדם אחר.
הנמשל כל מזונו ופרנסתו של האדם מוענקים לו מן השמיים כמתנת חינם, ואילו עבודתו ומלאכתו אינם אלא בגלל עוונותיו
סיפור ב' לשולחן שבת – לקראת ל"ג בעומר עפ"י תלמוד בבלי, מסכת שבת לג, ב
ישבו רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי ושוחחו ביניהם על השלטון הרומאי ששלט במדינה. נענה רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו! בנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות... רבי יוסי שתק ואילו רבי שמעון הגיב בחריפות: כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן! בנו שווקים, כדי להושיב בהם נשים לא הגונות , בנו מרחצאות, כדי לעדן עצמם; בנו גשרים, כדי לגבות עליהם מכס! ישב לידם אדם בשם יהודה בן גרים, שהלך והלשין לשלטונות על שיחת החכמים. מששמעו זאת הרומאים, גזרו: רבי יהודה שעילה ושיבח את המלכות, יתעלה; רבי יוסי ששתק, יגלה כעונש לעיר ציפורי; ואילו רבי שמעון שגינה את המלוכה, יוצא להורג. הלכו רבי שמעון ובנו רבי אלעזר והתחבאו בבית המדרש. היתה אשתו של רבי שמעון מביאה להם בכל יום לחם וכד מים, ומכך היו ניזונים. כשהתחזקה הגזירה, חשש רבי שמעון שמא יענו הרומאים את אשתו והיא תגלה את מקום מחבואם, הלך והתחבא במערה.
אירע נס, ובמערה עלה עץ חרובים ומעין מים, והיו רבי שמעון ורבי אלעזר משביעים את רעבונם בחרובים ובמים. במשך היום, היו מכסים את עצמם בחול ולומדים תורה. כאשר הגיע זמן התפילה, היו מנערים את החול, לובשים את בגדיהם ומתפללים. וכל-כך למה? כדי שבגדיהם לא יבלו. עברו 12 שנה על רבי שמעון ורבי אלעזר במערה. יום אחד, עמד אליהו הנביא בפתח המערה ואמר: "מי יודיע לו, לבר יוחאי, שמת הקיסר והתבטלו גזירותיו"? מכיוון ששמעו כך, יצאו מן המערה. ביציאתם, ראו אנשים חורשים וזורעים את שדותיהם. תמהו לעצמם ואמרו: "האם אנשים אלו מניחים חיי עולם, את לימוד התורה, ועוסקים בחיי שעה – חרישה וזריעה"? וכל מקום בו היו נותנים את עיניהם, היה נשרף. יצאה בת קול מן השמים ואמרה: "להחריב את עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם"!
שבו למערה, וישבו שם שנים עשר חודשים נוספים. עם תום השנה, אמרו לעצמם: "אפילו משפט הרשעים בגיהנם נמשך רק שנים עשר חודש". יצאה בת קול ואמרה: "צאו ממערתכם"! יצאו והסתובבו בעולם. וכל מקום בו היה מביט רבי אלעזר היה ניזוק, והיה רבי שמעון מביט בו ומרפאו.
בערב שבת, ראו זקן כשהוא רץ ובידיו שני הדסים. שאלוהו: "הדסים אלו בידיך, למה הם"? השיב: "לכבוד שבת קודש". שאלוהו שוב: "ומדוע אינך מסתפק רק בהדס אחד"? השיב להם: "נאמר בתורה "זכור את יום השבת לקדשו" וכן "שמור את יום השבת לקדשו". לפיכך נטלתי הדס אחד כנגד "זכור", והשני כנגד "שמור"". אמר רבי שמעון לבנו: "ראה, כמה חביבין המצוות על ישראל"! ונחה דעתו של רבי אלעזר.
אחר שיצאו מהמערה היו רבי שמעון ובנו תשושי כח וכל גופם העלה חבורות ופצעים. כששמע חותנו, רבי פינחס בן יאיר, שכבר יצאו מן המערה, הלך לקראתם לקבל את פניהם, והביאם לטבריא כדי לרחוץ שם בחמי טבריא. ראה רבי פינחס, שכל גופם מלא סדקים ובקעים מחמת החול שעליו ישבו במערה. התחיל רבי פינחס לבכות מרוב צער, ונשרו הדמעות על הפצעים של רבי שמעון והכאיבו לו מאד. אמר לו רבי יפ נחס: אוי לי שראיתי אותך פצוע ומוכה. אמר לו רבי שמעון: אשריך שראיתני בכך, שאלמלא ראית אותי כן לא היית מוצא בי כל - כך הרבה תורה.
סיפור ג' לשולחן שבת
בפרשת אמור כתוב הפסוק " וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
מובא בשם הבעש"ט הקדוש זיע"א הסיפור הבא:
מלך אחד רכב בדרך בראש פמליה גדולה, בדרכם הגיעו אל גבול שדה שהיתה מגודרת, כיון ששעתם היתה דחוקה, ציוה המלך להרוס את הגדר כדי שיוכלו לעבור. בעל השדה היה כפרי פשוט ועם הארץ, שלא הכיר כלל את המלך ולא הבין בגינוני המלכות, ולתומו חשב כי חבורת ציידים שוברת את גדר שדהו, על כן בערה בו חמתו להשחית, ובחרון אפו החל להשליך אבנים על המלך והפמליה, ואבן אחת אף פגעה במלך. מיד תפסוהו עבדי המלך והעמידוהו למשפט מהיר וגזר דינו נחרץ למוות, כדין מורד במלכות. ריחם המלך על הכפרי כיון שראה שהלה אינו מבין ויודע כלל מה חומרת מעשהו, על כן ביטל את גזר הדין אולם ציוה כי הכפרי ייענש על מעשיו וינקה את רחובות עיר הבירה. תחילה הפקידוהו לנקות את הרחובות הרחוקים מארמון המלך, ולאחר מכן הטילו עליו לנקות את סביבות הארמון ולבסוף את חצר המלך והכל עפ"י דבר המלך . ככל שעלה בדרגה כך הבין את עוצם המלוכה ואת תקפו וגדולתו של המלך, ומתוך הבנתו זו הבין גם עד כמה חטא נגד המלך ומה רב פשעו. לבסוף פנה הכפרי אל השר הממונה וביקש שיביאו אותו לפני המלך כדי שיוכל להתחנן לפניו ולבקש ממנו סליחה ומחילה.
כן הוא הנמשל:
אותו תהליך איטי של התקרבות של האדם לקב"ה מביא את האדם להכרה פנימית בגדולתו של הבורא ומתוך ההליכה בדרכי ה' , בהנהגתו והשמירה על המצוות , שמו של הקב"ה מתקדש בתוך עם ישראל.
סיפור ד' לשולחן שבת
התורה מצווה: " וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר " מהי חביבות מצווה? ואיך ניתן לקיימה שלא על מנת לקבל פרס. נלמד מהגאון אליהו מווילנא זצ"ל...
מחבב היה רבי הגאון אליהו מווילנא מצווה זו של ארבעת המינים מידי שנה באים היו לביתו סוחרי ווילנא ומביאים לפניו ממבחר אתרוגיהם והגאון היה בוחר בעבורו את זה הנראה לו היפה ביותר.
פעם אחת הביא אחד הסוחרים לפני הגאון אתרוג מהודר ביופיו. שמח הגאון באתרוג וביקש לשלם עבורו את מלא מחירו.
"איני מבקש ממון עבור האתרוג" - אמר הסוחר - "מבקש אני את שכר מצוות ארבעת המינים שיקיים רבינו בחג זה"...
"מסכים אני לתנאי זה" - השיב הגאון - "אני אקח את האתרוג ולך יהיה שכר המצווה שאקיים באתרוג זה". באותה שנה ראו באי ביתו כי הגאון שמח שמחה גדולה יתירה באתרוגו המהודר.
לתמיהתם הסכים הגאון לבאר: כל ימי משתוקק אני לקיים את מאמר חז"ל: "הוו שמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס" אדם צריך לעבוד את ה' ללא קבלת כל שכר על מעשיו אולם תמיד יש לאדם את שכר המצווה שקיים...
השנה באה הזדמנות לידי שמקיים אני מצווה ואין אני מקבל את שכרה.
אשריי שזכית לכך! על כך שמח אני שמחה גדולה
סיפור ה' לשולחן שבת
סיפור נוסף על חיבוב מצווה וגמילות חסד " וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר".
הצדיק רבי מרדכי מנשכיז היה כל ימיו עני ואביון אולם במשך כל ימות השנה היה חוסך לחם מפיו ואוסף פרוטה לפרוטה וכאשר הגיע ערב חג הסוכות היה רוכש בכסף שחסך אתרוג מהודר.
שנה אחת עלה בידיו לחסוך סכום גדול יותר מבכל שנה ומשום כך פנה בערב החג בשמחה רבה לעבר השוק כדי לקנות אתרוג מהודר.
לפתע ראה רבי מרדכי בצידי הדרך יושב יהודי וממרר בבכי. "מדוע אתה בוכה"? שאל הרבי.
"צרה גדולה באה עלי" - השיב האיש - "עגלון אני והנה הבוקר לפתע נפל סוסי ומת ואני נותרתי ללא סוס וללא פרנסה משום כך אני בוכה".
הוציא רבי מרדכי את צרור מעותיו מכיסו נתנם ליהודי ואמר: "הא לך יהודי יקר לך וקנה לך סוס חדש..."
חזר רבי מרדכי לביתו שמח ומאושר שאלו אותו: "היכן האתרוג"? "השנה איני קונה אתרוג!" השיב רבי מרדכי.
"אינך קונה"???- הוסיפו ושאלו - "וכי על מה תברך"?
"בשנה זו"- השיב רבי מרדכי - "יברכו כל בני ישראל על אתרוג ואילו אני - יברך על סוס"...
סיפור ו' לשולחן שבת
בתחילת פרשת "אמור" עוסקת התורה בקדושתם וטהרתם של הכוהנים . הכוהנים, המשרתים בקודש כשליחים של עם ישראל , צריכים להיות נבדלים במעלתם כל אחד בפני עצמו ולא להתכבד בקלון זולתם שהרי אדם שמתמנה על הציבור מתעוררת בו גאווה שעלולה לפגוע במילוי תפקידו. ומובא סיפור על הגאון רבי עקיבא אייגר זיע"א ששמו יצא לשם ולתהילה, והיה יהודי עשיר גדול ומוקיר תורה בר אוריין ובר אבהן, שביקש לזכות בו כחתן, ושלח שני אברכים תלמידי חכמים לתהות על קנקנו. השמיע לפניהם ממעיינות חידושיו, והחלו לפלפל עימו אולם כשהקשו על דבריו, נאלם דום ולא השיבם. שבו מאוכזבים והודיעו לעשיר שזה לא מתאים. כשהתעניין ראש הישיבה מדוע אין הצעת השידוך מתקדמת, סח לו הגביר את אשר אירע, תמה ראש הישיבה, קרא לתלמידו וביקשו שיחזור בפניו על פלפולו, השמיעו ומצא חן בעיניו. "ומה ארע", שאלו, השיב התלמיד: "האחד מהם הקשה כך וכך, והשני הקשה כך וכך. חייב הייתי לענות לראשון שנשמט מזיכרונו תוספות מפורש, ולהוכיח לשני שקושייתו מופרכת מיסודה. חסתי על כבודם" שלח ראש הישיבה להודיע לגביר שהוא יכול להתקדם עם השידוך, אין פקפוק בגדלותו של העלם בתורה, השידוך קם והיה, והחתן הוזמן לערוך ביקור בבית חותנו לעתיד. הגיע לבית המדרש ולומדי העיר ששמעו על יהע לוי הצעיר, סבבוהו בקושיות וביקשו להיכנס עמו בפילפולה של תורה. שמע את הקושיות, ולא ענה תשובה, ביקשו חוות דעתו לפילפולם, ונבוך. נדו הכל לגביר שנפל בפח, ומקחו מקח טעות. הצטער הגביר וביקש לבטל את השידוך. רמז לחתן שישוב לביתו, והידיעה תשיג אותו שם. לתדהמתו, הודיע החתן שאינו מתכון ילה שמע להצעה , ובדעתו לשהות שם עוד שבוע ימים , של ביזיונות . עברו כמה ימים, וביום הרביעי ניגש החתן ר' עקיבא מיוזמתו לכל שואלי השאלות. הזכיר להם את שאלותיהם והשמיעם תשובות ניצחות. הזכיר למתפלפלים את הערותיהם, בנה וסתר, פרק ותירץ, הותירם המומים, נסובו עליו והכבירו שאלות והוא הפיץ מעיינותיו והדהים את כולם בבקיאותו הנרחבת ועומק עיונו, חריפות פלפולו ועומק חידושיו. הכל היללו ושיבחו את החותן הגביר שזכה בכזה אוצר . פנה אליו החותן בטרוניה: "אם כך, למה ציערת אותי, למה בלמת עצמך בתחילה ו, שמת את עצמך כבור ועם הארץ?" ענה רבי עקיבא אייגר: כשהגעתי, מצאתי כאן את חתנו של פלוני שהגיע גם הוא לביקור, והכל שחו בידיעותיו המופלגות ובכישרונותיו הברוכים, חותנו התגאה בו, ורבים כיתרוהו ונהנו מחידושיו, חששתי, שאם אענה לשואלים ולתוהים על קנקני, אאפיל עליו ואמעיט את כישרונותיו, נמצאתי, חלילה מתכבד בקלונו. ומוטב שיתבטל השידוך ולא אתכבד בקלון הזולת, ולאחר מספר ימים, משחזר חתן זה לעירו, רשאי הייתי לענות לשואלים
בפרשת אמור נקרא את פרשת המועדות וביניהם ראש השנה ויום הכיפורים.
בראש השנה , היהודים מתפללים להיכתב בספר הפרנסה בין היתר לשפע מן השמים ולהיחתם ביום הכיפורים.
משל ליהודי ששהה פעם מחוץ לעיר מגוריו ואזלו כל כספו ומזונו, ימים אחדים עברו על האיש מבלי שבאו אל פיו מאכל ומשקה, עד אשר נקלע לעיירה יהודית, בכניסה לעיירה פגש אחד מבני המקום ושאלו האם יש בעיירתכם יהודי מכניס אורחים שיואיל לארחני בביתו? השיב הנשאל בחיוב, בהצביעו לעבר אחד הבתים, צעד האורח לעבר המקום שעליו החווה האיש, אך כיוון שבאותו מקום היו שני בתים דומים, טעה האיש ונכנס לבית הסמוך שלא היה אלא ביתו של קמצן העיירה. כשנכנס האורח אל הבית, נשאל על ידי בעל הבית לסיבת בואו, זה ימים אחדים מטלטל אני בדרכים וכל מזון או משקה לא באו אל פי, סיפר האורח, אנא תן לי דבר מאכל להשקיט את רעבוני, עיניו של בעל הבית נפערו בתמיהה לשמע משאלתו המוזרה של האיש, וכי בחינם אין כסף אתן לך מזון? שאל בקול קשה, אם תסכים לעשות בעבורי עבודה כלשהי, תקבל מנת אוכל בתמורה לעבודה, הנה בוא בעקבותי והוא הוביל את האיש אל חצר הבית שם מונח היה בול עץ גדול, אם תנסר את בול העץ לגזרי עץ קטנים, אתן לך מזון, לא היתה לו ברירה לאורח המסכן, ובשארית כוחותיו נטל לידיו את המשור והחל בעבודה המפרכת, וכשכילה את עבודתו, פנה אל בעל הבית וביקשו לקיים את הבטחתו ולהעניק לו מזון, יצא בעל הבית אל החצר, וכשנוכח שהעבודה בוצעה כראוי, ניגש אל האורח אחז בחיבה בזרועו ואמר לו: רואה אתה את הבית הזה והוא הצביע על בית שכנו, הבית שעליו גם הורה האיש שפגש האורח בבואו לעיירה, היכנס נא לבית זה ושם יתנו לך ארוחה משובחת תמורת עבודתך, עשה האיש כדבריו פנה אל הבית הסמוך, ונתקבל שם בסבר פנים יפות, בעל הבית ערך לפניו את השולחן והגיש לו מטעמים ומעדנים לרוב, האורח הרעב והיגע אכל בשמחה את המזון המשובח, וכשכילה את סעודתו פנה ואמר לבעל הבית, בעבור סעודה דשנה שכזאת כדאית היתה העבודה שעשיתי, על איזו עבודה אתה סח? התפלא בעל הבית, כשסיפר לו האורח את כל המעשה, נתחייך בעל הבית ואמר: דע לך שהאוכל שאכלת על שולחני, הינו מתנת חינם, ואילו את העבודה עשית לא למעני אלא למען אדם אחר.
הנמשל כל מזונו ופרנסתו של האדם מוענקים לו מן השמיים כמתנת חינם, ואילו עבודתו ומלאכתו אינם אלא בגלל עוונותיו
סיפור ב' לשולחן שבת – לקראת ל"ג בעומר עפ"י תלמוד בבלי, מסכת שבת לג, ב
ישבו רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי ושוחחו ביניהם על השלטון הרומאי ששלט במדינה. נענה רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו! בנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות... רבי יוסי שתק ואילו רבי שמעון הגיב בחריפות: כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן! בנו שווקים, כדי להושיב בהם נשים לא הגונות , בנו מרחצאות, כדי לעדן עצמם; בנו גשרים, כדי לגבות עליהם מכס! ישב לידם אדם בשם יהודה בן גרים, שהלך והלשין לשלטונות על שיחת החכמים. מששמעו זאת הרומאים, גזרו: רבי יהודה שעילה ושיבח את המלכות, יתעלה; רבי יוסי ששתק, יגלה כעונש לעיר ציפורי; ואילו רבי שמעון שגינה את המלוכה, יוצא להורג. הלכו רבי שמעון ובנו רבי אלעזר והתחבאו בבית המדרש. היתה אשתו של רבי שמעון מביאה להם בכל יום לחם וכד מים, ומכך היו ניזונים. כשהתחזקה הגזירה, חשש רבי שמעון שמא יענו הרומאים את אשתו והיא תגלה את מקום מחבואם, הלך והתחבא במערה.
אירע נס, ובמערה עלה עץ חרובים ומעין מים, והיו רבי שמעון ורבי אלעזר משביעים את רעבונם בחרובים ובמים. במשך היום, היו מכסים את עצמם בחול ולומדים תורה. כאשר הגיע זמן התפילה, היו מנערים את החול, לובשים את בגדיהם ומתפללים. וכל-כך למה? כדי שבגדיהם לא יבלו. עברו 12 שנה על רבי שמעון ורבי אלעזר במערה. יום אחד, עמד אליהו הנביא בפתח המערה ואמר: "מי יודיע לו, לבר יוחאי, שמת הקיסר והתבטלו גזירותיו"? מכיוון ששמעו כך, יצאו מן המערה. ביציאתם, ראו אנשים חורשים וזורעים את שדותיהם. תמהו לעצמם ואמרו: "האם אנשים אלו מניחים חיי עולם, את לימוד התורה, ועוסקים בחיי שעה – חרישה וזריעה"? וכל מקום בו היו נותנים את עיניהם, היה נשרף. יצאה בת קול מן השמים ואמרה: "להחריב את עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם"!
שבו למערה, וישבו שם שנים עשר חודשים נוספים. עם תום השנה, אמרו לעצמם: "אפילו משפט הרשעים בגיהנם נמשך רק שנים עשר חודש". יצאה בת קול ואמרה: "צאו ממערתכם"! יצאו והסתובבו בעולם. וכל מקום בו היה מביט רבי אלעזר היה ניזוק, והיה רבי שמעון מביט בו ומרפאו.
בערב שבת, ראו זקן כשהוא רץ ובידיו שני הדסים. שאלוהו: "הדסים אלו בידיך, למה הם"? השיב: "לכבוד שבת קודש". שאלוהו שוב: "ומדוע אינך מסתפק רק בהדס אחד"? השיב להם: "נאמר בתורה "זכור את יום השבת לקדשו" וכן "שמור את יום השבת לקדשו". לפיכך נטלתי הדס אחד כנגד "זכור", והשני כנגד "שמור"". אמר רבי שמעון לבנו: "ראה, כמה חביבין המצוות על ישראל"! ונחה דעתו של רבי אלעזר.
אחר שיצאו מהמערה היו רבי שמעון ובנו תשושי כח וכל גופם העלה חבורות ופצעים. כששמע חותנו, רבי פינחס בן יאיר, שכבר יצאו מן המערה, הלך לקראתם לקבל את פניהם, והביאם לטבריא כדי לרחוץ שם בחמי טבריא. ראה רבי פינחס, שכל גופם מלא סדקים ובקעים מחמת החול שעליו ישבו במערה. התחיל רבי פינחס לבכות מרוב צער, ונשרו הדמעות על הפצעים של רבי שמעון והכאיבו לו מאד. אמר לו רבי יפ נחס: אוי לי שראיתי אותך פצוע ומוכה. אמר לו רבי שמעון: אשריך שראיתני בכך, שאלמלא ראית אותי כן לא היית מוצא בי כל - כך הרבה תורה.
סיפור ג' לשולחן שבת
בפרשת אמור כתוב הפסוק " וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
מובא בשם הבעש"ט הקדוש זיע"א הסיפור הבא:
מלך אחד רכב בדרך בראש פמליה גדולה, בדרכם הגיעו אל גבול שדה שהיתה מגודרת, כיון ששעתם היתה דחוקה, ציוה המלך להרוס את הגדר כדי שיוכלו לעבור. בעל השדה היה כפרי פשוט ועם הארץ, שלא הכיר כלל את המלך ולא הבין בגינוני המלכות, ולתומו חשב כי חבורת ציידים שוברת את גדר שדהו, על כן בערה בו חמתו להשחית, ובחרון אפו החל להשליך אבנים על המלך והפמליה, ואבן אחת אף פגעה במלך. מיד תפסוהו עבדי המלך והעמידוהו למשפט מהיר וגזר דינו נחרץ למוות, כדין מורד במלכות. ריחם המלך על הכפרי כיון שראה שהלה אינו מבין ויודע כלל מה חומרת מעשהו, על כן ביטל את גזר הדין אולם ציוה כי הכפרי ייענש על מעשיו וינקה את רחובות עיר הבירה. תחילה הפקידוהו לנקות את הרחובות הרחוקים מארמון המלך, ולאחר מכן הטילו עליו לנקות את סביבות הארמון ולבסוף את חצר המלך והכל עפ"י דבר המלך . ככל שעלה בדרגה כך הבין את עוצם המלוכה ואת תקפו וגדולתו של המלך, ומתוך הבנתו זו הבין גם עד כמה חטא נגד המלך ומה רב פשעו. לבסוף פנה הכפרי אל השר הממונה וביקש שיביאו אותו לפני המלך כדי שיוכל להתחנן לפניו ולבקש ממנו סליחה ומחילה.
כן הוא הנמשל:
אותו תהליך איטי של התקרבות של האדם לקב"ה מביא את האדם להכרה פנימית בגדולתו של הבורא ומתוך ההליכה בדרכי ה' , בהנהגתו והשמירה על המצוות , שמו של הקב"ה מתקדש בתוך עם ישראל.
סיפור ד' לשולחן שבת
התורה מצווה: " וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר " מהי חביבות מצווה? ואיך ניתן לקיימה שלא על מנת לקבל פרס. נלמד מהגאון אליהו מווילנא זצ"ל...
מחבב היה רבי הגאון אליהו מווילנא מצווה זו של ארבעת המינים מידי שנה באים היו לביתו סוחרי ווילנא ומביאים לפניו ממבחר אתרוגיהם והגאון היה בוחר בעבורו את זה הנראה לו היפה ביותר.
פעם אחת הביא אחד הסוחרים לפני הגאון אתרוג מהודר ביופיו. שמח הגאון באתרוג וביקש לשלם עבורו את מלא מחירו.
"איני מבקש ממון עבור האתרוג" - אמר הסוחר - "מבקש אני את שכר מצוות ארבעת המינים שיקיים רבינו בחג זה"...
"מסכים אני לתנאי זה" - השיב הגאון - "אני אקח את האתרוג ולך יהיה שכר המצווה שאקיים באתרוג זה". באותה שנה ראו באי ביתו כי הגאון שמח שמחה גדולה יתירה באתרוגו המהודר.
לתמיהתם הסכים הגאון לבאר: כל ימי משתוקק אני לקיים את מאמר חז"ל: "הוו שמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס" אדם צריך לעבוד את ה' ללא קבלת כל שכר על מעשיו אולם תמיד יש לאדם את שכר המצווה שקיים...
השנה באה הזדמנות לידי שמקיים אני מצווה ואין אני מקבל את שכרה.
אשריי שזכית לכך! על כך שמח אני שמחה גדולה
סיפור ה' לשולחן שבת
סיפור נוסף על חיבוב מצווה וגמילות חסד " וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר".
הצדיק רבי מרדכי מנשכיז היה כל ימיו עני ואביון אולם במשך כל ימות השנה היה חוסך לחם מפיו ואוסף פרוטה לפרוטה וכאשר הגיע ערב חג הסוכות היה רוכש בכסף שחסך אתרוג מהודר.
שנה אחת עלה בידיו לחסוך סכום גדול יותר מבכל שנה ומשום כך פנה בערב החג בשמחה רבה לעבר השוק כדי לקנות אתרוג מהודר.
לפתע ראה רבי מרדכי בצידי הדרך יושב יהודי וממרר בבכי. "מדוע אתה בוכה"? שאל הרבי.
"צרה גדולה באה עלי" - השיב האיש - "עגלון אני והנה הבוקר לפתע נפל סוסי ומת ואני נותרתי ללא סוס וללא פרנסה משום כך אני בוכה".
הוציא רבי מרדכי את צרור מעותיו מכיסו נתנם ליהודי ואמר: "הא לך יהודי יקר לך וקנה לך סוס חדש..."
חזר רבי מרדכי לביתו שמח ומאושר שאלו אותו: "היכן האתרוג"? "השנה איני קונה אתרוג!" השיב רבי מרדכי.
"אינך קונה"???- הוסיפו ושאלו - "וכי על מה תברך"?
"בשנה זו"- השיב רבי מרדכי - "יברכו כל בני ישראל על אתרוג ואילו אני - יברך על סוס"...
סיפור ו' לשולחן שבת
בתחילת פרשת "אמור" עוסקת התורה בקדושתם וטהרתם של הכוהנים . הכוהנים, המשרתים בקודש כשליחים של עם ישראל , צריכים להיות נבדלים במעלתם כל אחד בפני עצמו ולא להתכבד בקלון זולתם שהרי אדם שמתמנה על הציבור מתעוררת בו גאווה שעלולה לפגוע במילוי תפקידו. ומובא סיפור על הגאון רבי עקיבא אייגר זיע"א ששמו יצא לשם ולתהילה, והיה יהודי עשיר גדול ומוקיר תורה בר אוריין ובר אבהן, שביקש לזכות בו כחתן, ושלח שני אברכים תלמידי חכמים לתהות על קנקנו. השמיע לפניהם ממעיינות חידושיו, והחלו לפלפל עימו אולם כשהקשו על דבריו, נאלם דום ולא השיבם. שבו מאוכזבים והודיעו לעשיר שזה לא מתאים. כשהתעניין ראש הישיבה מדוע אין הצעת השידוך מתקדמת, סח לו הגביר את אשר אירע, תמה ראש הישיבה, קרא לתלמידו וביקשו שיחזור בפניו על פלפולו, השמיעו ומצא חן בעיניו. "ומה ארע", שאלו, השיב התלמיד: "האחד מהם הקשה כך וכך, והשני הקשה כך וכך. חייב הייתי לענות לראשון שנשמט מזיכרונו תוספות מפורש, ולהוכיח לשני שקושייתו מופרכת מיסודה. חסתי על כבודם" שלח ראש הישיבה להודיע לגביר שהוא יכול להתקדם עם השידוך, אין פקפוק בגדלותו של העלם בתורה, השידוך קם והיה, והחתן הוזמן לערוך ביקור בבית חותנו לעתיד. הגיע לבית המדרש ולומדי העיר ששמעו על יהע לוי הצעיר, סבבוהו בקושיות וביקשו להיכנס עמו בפילפולה של תורה. שמע את הקושיות, ולא ענה תשובה, ביקשו חוות דעתו לפילפולם, ונבוך. נדו הכל לגביר שנפל בפח, ומקחו מקח טעות. הצטער הגביר וביקש לבטל את השידוך. רמז לחתן שישוב לביתו, והידיעה תשיג אותו שם. לתדהמתו, הודיע החתן שאינו מתכון ילה שמע להצעה , ובדעתו לשהות שם עוד שבוע ימים , של ביזיונות . עברו כמה ימים, וביום הרביעי ניגש החתן ר' עקיבא מיוזמתו לכל שואלי השאלות. הזכיר להם את שאלותיהם והשמיעם תשובות ניצחות. הזכיר למתפלפלים את הערותיהם, בנה וסתר, פרק ותירץ, הותירם המומים, נסובו עליו והכבירו שאלות והוא הפיץ מעיינותיו והדהים את כולם בבקיאותו הנרחבת ועומק עיונו, חריפות פלפולו ועומק חידושיו. הכל היללו ושיבחו את החותן הגביר שזכה בכזה אוצר . פנה אליו החותן בטרוניה: "אם כך, למה ציערת אותי, למה בלמת עצמך בתחילה ו, שמת את עצמך כבור ועם הארץ?" ענה רבי עקיבא אייגר: כשהגעתי, מצאתי כאן את חתנו של פלוני שהגיע גם הוא לביקור, והכל שחו בידיעותיו המופלגות ובכישרונותיו הברוכים, חותנו התגאה בו, ורבים כיתרוהו ונהנו מחידושיו, חששתי, שאם אענה לשואלים ולתוהים על קנקני, אאפיל עליו ואמעיט את כישרונותיו, נמצאתי, חלילה מתכבד בקלונו. ומוטב שיתבטל השידוך ולא אתכבד בקלון הזולת, ולאחר מספר ימים, משחזר חתן זה לעירו, רשאי הייתי לענות לשואלים