סיפור א' לשולחן שבת

במדרש (במדבר רבה י"ח) מסופר כי קורח היה ממונה על אוצרותיו של פרעה מלך מצרים ומשם נטל את כל עושרו הרב, ודרשו חז"ל על קורח את הפסוק (ירמיהו י"ז) "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל". ויש להבין מדוע חז"ל. אומרים עליו שלא יעשה כמשפט, והלא קורח אסף את עשרו מפרעה ומביתו ואם כן מה פשעו ומה חטאתו ? (אתר דוואר-טורה )

הדבר יבור עפ"י משל: ליהודי אחד היה בית מזיגה שם נהגו כל האיכרים הגויים לסיים את יום עבודתם בכוסית משקה חריף. פעם אחת ביום השוק התאספו ובאו אל בית המזיגה איכרים וביקשו לשתות. מזג להם בעת יי"ש ביד הבית נדיבה, כוסית רדפה כוסית ובקבוק גרר בקבוק, ועד מהרה הדעות הללו לשיכורים. לפתע הבחין בעל הבית בגנב השולח ידו אל צריהם של השיכורים ומבקש לקחת מהם את מונם. התנפל בעל הבית על הגנב, תפסו בדש בגדו והוציאו מבית המזיגה בכח. תמה הגנב: למה אתה מתנפל עלי ?   והרי לא נטלתי ממך דבר. השיב לו בעל בית המזיגה: שוטה שכמותך, אם אתה גונב מהם אתה גם גונב ממני, שהרי אם לא יהיה בכליהם כסף איך ישלמו לי על כל מה ששתו והשתכרו ?

כן הוא הנמשל: כאשר נטל קורח את ממונו של פרעה נמצא נוטל בעקיפין את ממונם של ישראל , שהרי הקב"ה הבטיח להם "ויצאו ברכוש גדול" ואם כן מה שנטל קורח מפרעה גרע לבני ישראל מביזת מצרים .

משלי המגיד מדובנא

סיפור ב' לשולחן שבת

כשעדת קורח מרדה במשה רבינו ויצאה נגד שליחותו, מסר משה רבינו את דינו לשמים וממרום הוכחה צדקתו. כך גם במעשה שלפנינו:

הגאון הקדוש רבי ניסים ביתאן זצ"ל מג'רבא היה יושב על התורה ועל העבודה, ולפרנסתו היה קונה צמר סונן לערבי אחד לארוג ממנו טליתות. הערבי היה מביא לרב את האריגים והרב היה מוכרם ומתפרנס בדחקות, ובלבד שיוכל להמשיך ולעסוק בתורה. הקדושה בקדושה ובטהרה. באו ואמרו לרב: "דע לך, שהערבי מרמה אותך. הוא גונב ממך צמר , ומוכרו. אינו משתמש בכולו לאריגת הטליתות!". אבל הרב מיאן להטות אוזן לדיבה, והאמין לערבי שאינו מועל באימון ואינו שולח יד. ברם, הרינונים לא פסקו. דורשי טובתו של הרב באו והעידו שהערבי מוכר מן הצמר והביאו שמות הקונים, מועדים ומחירים. ברורים. היו דברי אמת. קרא הרב לערבי, שהכחיש את הדברים מכל וכל, נשבע בכל הקדוש לו וזעק חמס על החשד בכשרים והטלת הרבב. אמר לו הרב: "אף אני לא האמנתי למוציאי הדיבה - וגם עכשיו אני מושכנע בדעתך. לפיכך, לא אחדל לסחור עימך". נהרו פניו של הערבי... "אבל ", הוסיף הרב ואמר, "מכיון שנשבעת באלוקים, אף אני אמסור לפניו את דיני. אם אומנם מעלת בצמר ומכרת ממנו, ינישוך כרשעתך. ואם שקר בנו בך, לא יקרך כלום. מן השמים יוכיחו הצדק עם מי". לא עברו שלושה ימים, והערבי מת מיתה חטופה. נרעשו הכל, הקונים באו והודו שקנו סחורה גנובה, הוברר שהערבי מעל ושם שמים התקדש בקרב יהודים ונוכרים כאחד (מעיין השבוע (

סיפור ג' לשולחן שבת

המדרש מתאר את הבדל בין אישתו של קורח אישתו של און בן פלת עפ"י הפסוק במשלי (יד,א) " חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ " (סנהדרין מה ) אשתו של ק. משה, הוא עצמו נהיה למלך ולקח את שרביט המלוכה שזה התואר הכי גבוה ''ויהי בישורון מלך''. לאחיו אהרן נתן מינוי של כהן גדול הלבישו בשמונה בגדי כהונה העשויים מתכלת וזהב והושיבו ככלה באהאל מועד. לבני אחיו מינה סגני כהונה. כשאדם הביא תרומה, אמר משה התרומה תהיה לכהן שהוא אהרן אחיו. כשהביא אדם מעשר ראשון שזה מתאים לכם הלויים ואתם מקבלים, אמר משה ללויים תנו עשיר ממה שקבלתם לכהן כדין תרומת מעשר שהלוי צריך להפריש מזה עשרה אחוז עלת לכהן. לוקחים לעצמם את כל הקופה. ועוד - שגזז שערותיכם בשעת חנכת המזבח, כמו שנאמר: ''והעבירו תער על כל בשרם'' (ח ז). והוא מלגלג עליכם כאילו אתם שוטים חסרי דעה ואינכם נחשבים בעיניו מאומה. עיניו נתן בשעריכם כדי שלא תהיו יפים כמותו ולכן קירח אתכם.

אמר רב: און בן פלת - אשתו הצילתו. אמר לו: מה יצא לך מחלוקת, אם ינצח משה מכל מקום אתה תלמיד, ואם ינצח קרח אתה תלמיד, מה לך בשררה זו, הרי אתה רק סגן ותשאר בעמדתך א''כ למה לך להכניס את ראשך במחלוקת זו? אני מציע לך שתשאר מחוץ לעניינים עד שהמחלוקת תשקע. ומי שינצח במערכה אתה תהיה סגנו. אם הוא לא יזכה במערכה אתה תמצא את עצמך מחוץ למשרה הנכבדה שלך. ראה בעיני שכלו והבין שצדק עם אשתו. אמר לה: מה אעשה, אני הייתי עמהם בעצה ונשבעתי להם שאם יקראוני אלך עמהם, אני מראשי המהפכה ונשבעתי להם אמונים וכיצד יכול אני לסגת ולהפר אמונים? אמר לו אשתו: אני יודע שכל העדה כולם קדושים וצנועים, דכתיב: ''כי כל העדה כֻּלם קדֹשים'' (טז ג). ולא יכנסו אם אני פרועת שיער, בגלל מעלתם זו יש לי איך להוציא אותך מהחברה הזו, בגלל שהם צריכים לבוא אליך בטענות. השקתה אותו יין לרויה עד שהשתכר והשכיבה לישון אותו בפנים בתוך הבית. ישבה על פתח הבית וסתרה את שערות ראשה, כל מי שבא לקרוא לאון רואה את ראשה פרוע וחוזר לדרכו מכיון שראה שאין אשתו שומרת על דת ישראל. בנתיים עד שאון התעורר משכרותו נבלעו קרח ועדתו באדמה אשר פצתה את פיה, עליה נאמר הפסוק: ''חכמת נשים בנתה ביתה'' (סנהדרין קט:).

סיפור ד' לשולחן שבת

לשקר של קורח אין רגלים

''ובמושב לצים לא ישב'' (תהלים א א) - זה קרח שהיה מתלוצץ על משה אורן. מה עשה? כינס את כל הקהל, שנאמר: ''ויקאל עליהם קרח את כל העדה'' (טז יט). אמר להם: אלמנה אחת הייתה בשכונתי ועומה שתי נערות יתומות, והיתה לה שדה אחת. באה לחרוש, אמר לה משה: ''לא תחרש בשור ובחמר יחדו'' (דברים כב י). באה לזרוע, אמר לה משה: ''שדך לא תזרע כלאים'' (ויקרא יט יט). באה לקצור ולעשות ערימה, אמר לה: הניחי לקט שכחה ופאה. באה לעשות גורן, אמר לה: תני תרומה ותרומת מעשר, מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה אני יכול? מכרה את השדה ולקחה שתי כבשות ללבוש מגיזותיהן ולהנות מפירותיהן. כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה: תני לי את הבכורות, שכך אמר הקב''ה: ''כל הכור אשר יוולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך'' (דברים טו יט). הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. הגיע זמן גיזה וגזזה אותם, אמר לה: תני לי את ראשית הגז, שכן אמר לי הקב''ה: ''וראשית גז צאנך תתן לו'' (דברים יח ד). אמרה: אין לי כח בפני האיש הזה, אלא הרי אני שוחטת אותם ואוכלת אותם. כיון ששחטה אותם, בא אהרן ואמר לה: תני לי הלחיים והקבה, אמר לו: אף על פי ששחתיהן לא נצלתי מידך? הרי הן עלי חרם! אמר לה: אם כן, תני לי הכל, שכך נאמר: ''כל חרם בישראל לך יהיה'' (יח יד). נטל אותם והלך לו, והניחה בוכה היא ושתי בנותיה. האם הגון לעשות כן לאלמנה אומללה ועלובה? כל כך הם עושים ותולים בקדוש ברוך הוא. מכאן שהיה קרח ליצן (מדרש שוחר טוב מזמור א).

והרי עדיין לא נצטוו ישראל על מצוות התלויות בארץ, בין היתר תרומות ומשרות אלא עד לאחר כניסתן לארץ, ורק לאחר ארבע שנים שיהושע כבש וחילק את הארץ התחייבו במצוות התלויות בארץ. והרי הם היו במדבר ומהיכן קיבלה האלמנה שדה ונתחייבה בכל המצוות הללו?! אלא ודאי בדא אותם קרח מליבו ומרעה אל רעה יצא להופיע בפני הקהל נגדי רהב וליצנות משה ואהרן מנהיגי העם כך כל אדם שמחפש תואנה נגד ה' ושליחיו