סיפור א' לשולחן שבת
מעלת ההתמדה בלימוד
להורים – מטרת הסיפור ללמד לילדים שלעיתים אין הזדמנות שניה להשיג משהו שכבר היה בכף ידינו ודחינו אותו . את המסר ראוי למקד על מעלת ההתמדה בלימוד התורה במטרה להקנות להם גירסא דינקותא כיוון שההזדמנות הזו לא חוזרת בגיל מבוגר.
מספרים על אדם אחד שהיה עשיר כקורח, ככל שהלך והזקין גדל הונו ואף הוכפל. ילדים לא היו לו ואף להנשא לא זכה. כשהגיע לגיל שמונים החליט לחגוג את יום הולדתו "ברוב עם". לכל מנהלי מפעליו ואף לפועלים הרבים נשלחה הזמנה מפוארת ומהודרת, המבשרת על השמחה הגדולה השרויה במעונו של העשיר הגדול. ביום המיוחל איש לא נעדר. כולם הגיעו מחוייטים מכף רגלם ועד קודקודם. העשיר לקח תחילה את אורחיו המרובים לסיור בחוילתו המפוארת, בין עצי הפרי והפרחים, עד שהגיעו לבריכה, כאן עצר העשיר וביקש שקט מוחלט. בקול שקט ונרגש הודיע שהחליט שרצונו ביום הולדתו לשמח אדם נוסף ולהופכו לעשיר בין לילה. מי יזכה לזאת? האדם הראשון שיחצה את הבריכה בשחיה, תינתן לו בקשה אחת מהעשיר עד עשרה מיליון שקלים . שקט ומתח השתררו ועוד רגע קט וכמעט כל הנוכחים מצאו עצמם בבריכה בבגדיהם המעונבים, אולם! , סיים העשיר את דבריו, עלי להיות הוגן ולומר לכם שבבריכה ישנו כריש, אומנם אינו גדול במיוחד, אך ביס קטן, יכול לגרום ל"חור גדול". אם כן, אנא קחו זאת בחשבון, סיים העשיר את נאומו.
האנשים עמדו נפעמים לראות מי הוא זה ואי זה הוא שיהין לסכן את חייו תמורת זהובים. השקט שרר והמתח עלה, כך עמדו כמה דקות כשלפתע רעש, חבטה של מים והנה אדם שוחה במהירות ותוך דקות חוצה את הבריכה כשברקע מחיאות כפיים סוערות. העשיר ניגש אליו ולחץ ידיו בחום ומבקש מאותו אדם, לדעת מה בקשתו ומה רצונו, אותו אדם רועד כולו וכועס החל מגמגם בפיו עד שנפלטה הבקשה מגרונו: רוצה הוא לדעת מיד מי זה אותו בן בליעל שדחפו למים הזדונים וכמעט שגרם למותו המיידי?!
העשיר, כשחיוך של חמלה נסוך בשפתיו אמר לאותו אדם: אומר לך בקשתך, אולם דע לך שאת הבקשה שהבטחתי לקיים, לאדם שיעבור את הבריכה בשלום, כבר איבדת ופיספסת שכן אמרתי והודעתי מפורשות את הבקשה הראשונה אמלא! ואתה בסכלותך הפסדת את זכות הבקשה הגדולה כאשר התעסקת בזוטות...
 
 
 
 
סיפור ב' לשולחן שבת
 
"וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה"
מעשה במלך אנטונינוס שאמר לרבנו הקדוש ( ר' יהודה הנשיא), נדמה לי שהגוף עם הנפש יש להם סיבה טובה לפטור עצמם ביום הדין. שהרי ראינו שאם הנשמה יוצאת מן הגוף נשאר הגוף מת כמו אבן שאינה זזה ממקומה. אם כן בזה יש לי תשובה טובה, כי יטען: העוונות עשתה הנשמה , כי בלעדיה אינו יכול לעשות מאומה. וגם הנשמה יכולה לפטור עצמה מן הדין בטענה שברגע שיוצאת מן הגוף הרי היא טסה באוויר לרקיעים ומסתלקת מן העולם הזה. אם כן יש לשניהם תשובה טובה.
(אם כן, גם הגוף וגם הנשמה צודקים בטענותיהם, ואין להענישם. נמצא האדם פטור מעונש)
אמר לו רבנו הקדוש :
משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו פרדס, שאין כמותו ליופי, עם עצי פרי משובחים ומיוחדים במינם. רצה המלך להציב שומר על הפרדס היקר, אך, חשש שמא לא יעמוד בפיתוי ויטול מפירותיו. מה עשה? הציב שני שומרים, אחד חיגר והשני עיוור... 
לימים, אמר השומר החיגר לחברו העיוור: ידידי, רעיון עלה בליבי, הרכיבני על כתפיך ואומר לך להיכן תפנה, כך נקטוף יחד מפירותיו של המלך, ונתחלק בהם. הסכים העיוור לעצת חברו וכך עשו. 
באחד הימים ביקר המלך בפרדס, והנה חסרים פירות רבים. קרא המלך לשומרי הפרדס, ושאלם: מי הוא זה שהעז לקטוף מפירותי? ענה העיוור למלך: הכיצד אוכל לראות היכן הפירות, הרי עיוור אני? ואילו החיגר ענה: הכיצד אוכל אני להגיע אל הפירות, הרי חיגר אנוכי?! 
המלך שחכם היה, הבין מיד את אשר אירע בגנו, ופסק את דינם, את החיגר הושיב על כתפי העיוור, וכך הוכיח להם את תרמיתם. והענישם יחד... 
וזהו הנמשל – אחרי שהאדם מת ,בעודו בקבר, מחזירים את הנשמה לגופו ומענישים את שניהם יחד (סנהדרין פרק חלק)
 
סיפור ג' לשולחן שבת
 
"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו" (בראשית ד, ח) - אָמַר קַיִן לְהֶבֶל: בּוֹא וּנְחַלֵּק אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ (הבל): הֵן. אָמַר קַיִן: טֹל אַתָּה אֶת הַמִּטַּלְטְלִין וַאֲנִי אֶת הַקַּרְקָעוֹת, וְהִתְנוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁלֹּא יְהֵא לָזֶה עַל זֶה כְּלוּם.
הִתְחִיל הֶבֶל לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן. אָמַר לוֹ קַיִן: אֲדָמָה זוֹ שֶׁאַתָּה עוֹמֵד עָלֶיהָ שֶׁלִּי. אָמַר לוֹ הֶבֶל: צֶמֶר זֶה שֶׁאַתָּה לָבוּשׁ שֶׁלִּי. זֶה אוֹמֵר (הבל): חֲלֹץ! (את הצמר) וְזֶה אוֹמֵר(קין): פְּרַח! ("תעמוד" באוויר) מִתּוֹךְ כָּךְ – "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו" .
 הִתְחִיל קַיִן רוֹדֵף אַחֲרָיו מֵהַר לְבִקְעָה וּמִבִּקְעָה לְהַר, עַד שֶׁנֶּאֶחְזוּ זֶה בָּזֶה וְנִצַּח הֶבֶל אֶת קַיִן וְנָפַל תַּחְתָּיו. וּכְשֶׁרָאָה קַיִן כָּךְ הִתְחִיל צוֹוֵחַ: הֶבֶל אָחִי! שְׁנֵינוּ בָּעוֹלָם, מָה אַתָּה הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר לְאַבָּא?...  נִתְמַלֵּא עָלָיו הֶבֶל רַחֲמִים וְהִנִּיחוֹ. מִיָּד עָמַד עָלָיו קַיִן וַהֲרָגוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו" (שם), מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נָתוּן תַּחְתָּיו.
(הסיפור הוא חיבור מדרשים ממדרש תנחומא ט' ומדרש רבה בראשית כב,ז מדרש רבה שמות לא,יז מאתר ספר האגדה –אוצר אגדות חז"ל)
 
כל מריבה בין אחים או חברים מתחילה כאשר לא יודעים לחלוק אחד עם השני. המילה אחים מגיעה מהמילה אחווה (לשון איחוי וחיבור) . ראינו שהאחים הלכו במידת הדין ולא היו מוכנים לחלוק זה עם זה. היה להם את כל העולם בפניהם ואף על פי כן הגיעו למאבק . קין ,בצביעותו(מה תאמר לאבא...) , ניצל את חולשתו של הבל אחיו הרחמן והרגו.
 
סיפור ד' לשולחן שבת
 
בסיפור קין והבל אנו לומדים על מידת הקנאה שמוציאה את האדם מן העולם.
קין והבל הביאו קורבנות לקב"ה . הבל מבין את חשיבות הקורבן, ומביא מבכורות צאנו. בשונה ממנו, אחיו קין מרגיש שהעולם הוא קניינו ומביא להקב"ה מהפסולת של תבואתו. 
הקב"ה שועה למנחתו של הבל ואחיו בקנאתו קם עליו והורגו נפש. עלינו ללמוד על תיקון מידת הקנאה והעונש הראוי לבעל הקנאה.
 
מלך אחד התחפש לעני על מנת לראות איך מתנהגים בני מדינתו. בשעת לילה הגיע אל אחד מבני המדינה וביקש ללון. 
אותו אחד לא היה בעל אמצעים אך מכניס אורחים. הוא נתן למלך לחם צר ומים שהיו לו כארוחה למחר ואף נתן למלך לישון במיטתו בעוד הוא ישן על הרצפה למרות שהוא לא זיהה את המלך.... ובבוקר שילחו בשמחה ובמאור פנים.
התרגש המלך מאד ולמחרת דפק בדלת שכנו שהיה בעל מידה גדולה של צרות עין...
השכן צר העין היה עשיר ובעל הבית גדול .  אומנם הכניס הוא את המלך,  אך נתן לו מן השאריות של האוכל ואף השכיבו לישון על הארץ בעוד הוא ובני ביתו מתרפקים במיטותיהם הנוחות... הוא גם לא זיהה את המלך ושלחו למחרת בבוקר בבוז...
הגיע המלך לארמון וזימן את שתי השכנים. שאלם המלך: "האם הנכם מזהים אותי"? שניהם השיבו בשלילה אך הזכיר להם המלך שהתארח בביתם... השניים קפאו במקומם לזאת לא ציפו... הרגיעם המלך וביקש לתת להם שכר על האירוח.
על מנת לתת שכר הוגן הציע המלך כי מה שיבקש צר העין שהכניסו בזלזול - יקבל חברו שארח את המלך בכבוד פי שניים...
החל צר העין לחשוב: "אם אבקש מליון חברי יקבל שני מליון - לזאת לא אסכים! אם אבקש ארמון יקבל חברי שני ארמונות - אין מצב!!!" 
לאחר שהתחבט עם עצמו אמר למלך: "המלך תוציא לי עין אחת!"...
אמר המלך: "רשע שכמותך! אתה מבקש בחמדנותך לעוור את חברך משני עיניו... נוציא לך את שתי עיניך וחברך יקבל את שכרו מושלם"...
 
סיפור ה' לשולחן שבת
 
נלמד על הנהגת הקב"ה בתוך פרשת בראשית.
כתוב בפרשה "ויתעצב אל לבו"- גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה אמר לו אין אתם אומרים שהקב"ה רואה את הנולד ? אמר לו הין, אמר לו הגוי אם כך כיצד אומר הכתוב "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ" ומשמע שרק עכשיו ידע הקב"ה שהם רשעים ? שאילו ידע קודם לכן למה ברא אותם?
ענה לו ר' יהושע בן קרחה : " אמר ליה נולד לך בן זכר מימיך" , אמר לו "הין" , "ומה עשית", אמר לו "שמחתי ושימחתי את הכל ועשיתי סעודה גדולה והזמנתי אנשים", אמר לו "ולא היית יודע שסופו למות? ",
אמר לו "בשעת חדותא חדותא בשעת אבלה אבלה" (בשעת שמחה -שמחה ובשעת אבל -אבל)  
אמר ליה "כך מעשה לפני הקב"ה, אע"פ שידע הקב"ה שסופם של הבריות לחטוא וימוחו במבול, בכל זאת לא נמנע מלבוראם בגלל כמה צדיקים שעתידים לצאת מהם" . (ילקוט שמעוני פרשת בראשית)
אנו לומדים שהשגחת הקב"ה היא לאורך דורות וגם אם עכשיו הדברים נראים לא הגיוניים , אנו יכולים להיות בטוחים שהקב"ה מנהיג את עולמו ואין יד מקרה בעולם.